החלטה בתיק בש"פ 3133/05

1.        בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' חבש) בה הורה על מעצרו של המשיב ב"מעצר ביניים" עד ליום 30.3.05 בשעה 14:30 וזאת על מנת לדון בערר המדינה על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט י' מילנוב) שדחה בקשה להורות על מעצרו של העורר למשך ארבעה ימים לצורך לימוד חומר החקירה והכנת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים נגדו לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן: החוק). הערר הוגש לבית משפט זה, בכתב ידו של ב"כ העורר, לקראת השעה 20:00. הדיון בערר התקיים בשעה 21:00.

2.        בית משפט השלום הורה על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים היום, 29.3.05, בשעה 15:30. בית המשפט דחה את בקשתו של נציג המשטרה לעכב החלטתו משני טעמים: האחד, מאחר שלטעמו ראש מחלקת חקירות אינו "תובע" כנדרש בסעיף 17(ד) לחוק. השני, לא נטען כל נימוק מדוע יש לעכב את החלטת השחרור ולהערכתו, אין העורר מסוכן ויכול להגיע לדיון בערר מביתו.

3.        בית המשפט המחוזי, אליו הוגש ערר על ידי המשיבה, קבע בהחלטתו כי יש להצר על כך שלא ניתנה למשיבה ארכה סבירה להגיש את בקשתה וציין כי על מנת לדון בבקשה במעמד העורר, אשר בחר שלא להתייצב על אף שידע על הבקשה, הורה בית המשפט על מעצרו והבאתו לדיון שנקבע למחר, 30.3.05, לשעה 14:30.

4.        הרקע העובדתי הצריך לעניין הוא, בתמצית, כדלקמן: העורר נעצר על ידי המשטרה בגין חשד לגניבת ספרים, בעיקרם ספרי קודש, מפתח חנויות ספרים ומחסנים ובהתפרצות לאחד המחסנים. על פי הודאתו, ביצע כעשרים התפרצויות. בידי המשטרה תלונות על 14 מקרים בהם נגנבו ספרים. חלק מהספרים שנגנבו נמצאו בידי סוחר אשר לטענת המשטרה, לו מכר העורר את הספרים. לעורר עבר פלילי ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. את העבירות ביצע בזמן שמתנהל נגדו תיק פלילי בבית המשפט.

5.        העורר טוען בעיקר נגד החלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מעצרו עד מחר בצהריים וזאת לאחר שבית המשפט קמא סירב לעכב את ביצוע המעצר ולדבריו, מייד לאחר מכן לקחו שוטרי משטרת ירושלים את העורר לבית המשפט המחוזי ללא סמכות לעשות כן, מבלי שהוגש כל ערר לבית המשפט וממילא, מבלי שהיה קבוע דיון בערר. ב"כ העורר התיר לו לעזוב את שטח בית המשפט תוך שהודיע לתובע טלפונית כי ברגע שייקבע דיון בערר יגיע עם העורר לבית המשפט. מששוחרר העורר, מבלי שבית המשפט הורה על עיכוב ביצוע, אין כל אפשרות לעכבו, לא להעבירו ברכב משטרתי לבית המשפט המחוזי ולא לכפותו להתייצב לדיון ללא הזמנה. עוד טען, כי העובדה שהוגש ערר על החלטת בית המשפט עדיין אינה זימון לדיון. בית המשפט קיים דיון במעמד צד אחד והורה על מעצרו של העורר, מבלי שהעורר או עורך דינו זומנו לדיון. החלטת בית המשפט המחוזי לעצרו נגועה באי חוקיות. בית המשפט לא נתן דעתו לגופו של עניין והורה על מעצרו ללא כל בסיס לכך.

           ב"כ המדינה הבהיר, כי העורר שוחרר בערובה ובטרם חתם הערב על כתב הערבות הובא העורר ברכב משטרתי לבית המשפט המחוזי. משחתם הערב, שוחרר העורר וניתנה לו האפשרות לעזוב את המקום, כפי שאכן עשה. המטרה העיקרית מבחינת המשיבה היתה לאפשר דיון בערכאת הערעור מבלי שתסוכל מטרת המעצר. לדידה של המשיבה, צפוי סיכון מצד העורר. השווי הכולל של הגניבות בהן הודה מגיע לסך של 100,000 ש"ח והמעשים בהם הוא נחשד בוצעו בעת שמתנהל נגדו משפט בגין עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף. לעורר הרשעות קודמות שהוגשו לבית משפט השלום, אך לא ניתן להן המשקל הראוי. עוד ציין, כי אין מדובר בעבירת רכוש שגרתית וכי כל חפצה של המשיבה היה כי יתאפשר לה לטעון בערר. 

           שני הצדדים הסכימו כי אין מקום להידרש לשאלת סמכותו של התובע במסגרת סעיף 17(ד) לחוק מאחר והשאלה העקרונית בהקשר זה תלויה ועומדת בבית משפט זה ומחכה להכרעה.  

6.        נתתי דעתי לטעמי הערר ולטענות שהועלו מנגד ואדרש לשלוש מהנקודות העיקריות שהועלו:

א.          עיכוב ביצועה של החלטת השחרור.

ב.          "מעצר הביניים".

ג.           עילת המעצר במקרה דנן.

7.        אשר לעיכוב הביצוע. מקובלת עלי העמדה לפיה נכון וראוי הוא שבית משפט קמא ייתן הזדמנות לבית משפט שלערעור להידרש לערר שהוגש בלא שייווצר סיכון, כטענת ב"כ המשיבה, אך בשל שחרורו של חשוד, מבלי לאפשר בחינה נוספת של החלטת בית המשפט. ייתכנו מצבים בהם מדובר בשחרורו של עבריין מועד, ואולי גם מסוכן לציבור ושחרורו בטרם מתן אפשרות להעמיד את ההחלטה לבחינתה של ערכאה נוספת, עלול לגרום נזק בלתי הפיך. אין מחלוקת שהסמכות להחליט על השחרור מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, אך החלטה מבלי מתן אפשרות לערור עליה, ואף לא תוך זמן קצר ביותר, מעמידה את גורמי התביעה במצב בלתי אפשרי (ראו גם: בש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון פ"ד נח (2) 406).

8.        לעניין "מעצר הביניים". בית משפט זה, במספר רב של הזדמנויות, הביע דעתו, כי לבית המשפט סמכות לצוות על "מעצר ביניים" של נאשם עד להחלטה בבקשה להחזקתו במעצר עד תום ההליכים ואף ציין, כי "מעצר ביניים" עשוי להיות ישים גם לגבי מעצר לצרכי חקירה וזאת אם מכוח "סמכות עזר" ואם מכוח "סמכות נגזרת" שהינה מחויבת המציאות וכאשר הלכה למעשה לא ניתן לעשות שימוש בסמכות העיקרית של מעצר עד תום ההליכים או מעצר לצרכי חקירה. עקרונות אלה משקפים פרקטיקה נוהגת מושרשת "שבלעדיה אי אפשר" והיא בבחינת כורח מציאות, לפיה הענקת סמכות מעצר עד תום ההליכים טומנת בחובה גם הענקת סמכות להורות על "מעצר ביניים". סמכות משנית זו נגזרת מסמכות המעצר ומוחזקת כמובנת מאליה (בש"פ 3196/00 אברג'יל נ' מדינת ישראל פ"ד נד (2) 236; בש"פ 6190/98 מדינת ישראל נ' שושני ואח' פ"ד נב (4) 515). יחד עם זאת, ברי כי "מעצר ביניים" מותנה בקיומה של עילת מעצר ובקיומם של נימוקים שיפורשו בהחלטת בית המשפט למעצר הביניים.       

9.        במקרה דנן עזב העורר את שטח בית המשפט בעצת עורך דינו אשר ידע כי המשיבה מבקשת לערור על ההחלטה ואף על פי כן, בידעו כי בית המשפט לא יוכל לדון בערר שלא בנוכחות העורר, ייעץ לו לעזוב את בית המשפט. בכך, למעשה, מנע קיומו של דיון בפני בית המשפט המחוזי עוד היום. נכון אמנם, כי בהיעדר הזמנה לדיון לא היה העורר חייב להישאר במקום. עם זאת, לו היה ממתין ונוכח בדיון בבית המשפט, היו נחסכים זמן וטרחה ממנו, מבאי כוח הצדדים ומבית המשפט המחוזי והעליון. איני רואה להידרש לשאלות הנוספות שעוררו הצדדים, נוכח התוצאה אליה הגעתי.

           לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי יש הצדקה שהעורר יימצא במעצר עד לדיון שנקבע למחר. בהתחשב בפרק הזמן הקצר שנותר עד לדיון בפני בית המשפט המחוזי, בהתחשב במצבו הבריאותי של העורר, כפי שתואר בפני, ובהתחשב בכך ששוחרר למעצר בית מלא, אני סבורה כי ניתן לשחררו לביתו בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, תוך שאני מורה כי עליו להתייצב מחר לדיון שנקבע בפני בית המשפט המחוזי בערר המשיבה.

           ניתנה היום, י"ח באדר ב', תשס"ה (29.3.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: